המושך בחוטים

המושך בחוטים

אילו מצבים גורמים לנו לעשות שינוי בחיינו ובאיזו דרך ניתן להימנע מהם על מנת שהשינוי שנעשה יתרחש מתוך בחירה?

לרוב אנו עושים שינוי רק לאחר שהגענו למבוי סתום, לנקודת אין מוצא בחיים, זה קורה בעקבות משבר שחווינו, עקב אובדן של משהו או מישהו, מחלה לא עלינו או דיכאון ששלח שורשים עמוקים אל תוך נפשנו. לא פעם עולה השאלה, למה רק אז? ונדמה, שבתוכנו אנו יודעים את התשובה.

השגרה מאוד מבורכת, היא מאפשרת לנו יציבות, סדר יום ובטחון בסביבה בה אנו חיים, היא גם מאפשרת לנו לתכנן את העתיד הקרוב והרחוק כאחד, כמו כן היא מאפשרת לנו להוציא את כמות האנרגיה הדרושה לחיי היומיום ללא ריקון המשאבים הפנימיים, גם אם נראה שאנו מעמיסים על עצמנו מאוד. מרגישים זאת בעיקר שיש משהו שמפר את השגרה שהתרגלנו אליה ורק אז, אנו לומדים להעריך אותה, יחד עם זאת עם כל הברכה שהשגרה מביאה אל חיינו יש בה גם צדדים "אפלים" שכולנו מכירים וחווים.

השגרה מרדימה אותנו. היא יוצרת לנו מסגרת שאמנם שומרת עלינו אך בו בזמן יוצרת לנו גבולות, לעיתים גבולות התפתחותיים. היא גורמת לנו להסתגר בתוך תבניות נוחות, לעיתים מביאה איתה עצלות ושעמום. אך השגרה יותר מכל, יוצרת לנו אשליה, אשליה שהכל נפלא, רגוע, ושלא כדאי או רצוי לעשות שינוי כלשהו, שאם נשמור על מה שיש לנו כעת נצליח להגיע לסוף, אולי עייפים, אך ללא כל סיכון לאבד משהו הקיים בחיינו כעת.

השגרה יוצרת מסכים המונעים מאיתנו לשמוע את הקול הפנימי המדבר אלינו ללא הרף, הוא מחכה שננמיך מעט את הווליום סביבנו, את קצב חיינו, על מנת שנצליח לשמוע אותו ואולי, אף נקשיב לו.

יש זמנים בהם האדם מרגיש בתוכו חוסר כלשהו, תחושה שכל מה שהוא עושה וכל מה שיש לו אינו מספק אותו. דברים כגון: כסף, הצלחה, אהבה, משפחה ועוד.

לרוב, דווקא אלה שיש להם את כל אלה או חלק גדול מהם חשים יותר מכל תחושת ריקנות, שלמרות כל הדברים שיש להם, עדיין יש בהם תחושה שחסר משהו עמוק בתוכם. לוקח זמן עד שמזהים את הסיבה, לרוב זה מוביל למקומות טובים פחות, כמו דיכאון או מילוי החלל בתחליפים "זולים" שאינם מספקים את התוצאה הרצויה ולפעמים, תחליפים יקרים מאוד שגם הם בתורם אינם נותנים מענה לתחושת הריקנות הפנימית.

מפגשים חברתיים, כתבי עת, מאמרים וגם מכות קלות בכנף או יותר מכך, מסייעים לנו להבין מהו שחסר ולהגיע לתובנה מה עומד מולנו ואיך להתמודד עם זה. גם לאחר שיש החלטה לעשות צעד לקראת מפגש עם העצמי שלנו ישנם דברים שעומדים מולנו וגורמים לנו לעבור דרך חתחתים.

הדרך לקראת והמפגש עם העצמי כמו גם לאחר המפגש עמו, רצופה ניסיונות, אתגרים ומפגשים עם שליחים שמכוונים אותנו לדרך מסוימת, כן, גם לדרך שעל פניו נראית כאינה נכונה ו/או אינה מתאימה לנו. בשלב כלשהו מבינים שהדרך העוקפת ואולי הארוכה הייתה נחוצה גם אם גרמה לנו לתחושת תסכול וכעס.

האדם שבחר להתחייב לדרך מגלה שהדרך מאוד מספקת ומעצימה ובעזרתה הוא לומד דברים רבים על עצמו, על יכולותיו האישיות, חוכמתו, כישרונותיו ותוך כדי הליכה בדרך נבנית בתוכו עוצמתו הפנימית.

כל אחד מאתנו יכול וכדאי שיעשה שינוי במידה וקיימת בו תחושה של חוסר סיפוק וריקנות בתוכו, כדאי שכל אחד ישתיק ולו במעט את הרעש סביבו על מנת שקולו הפנימי ישמע וידריך אותו לדרך המתאימה לו. האפשרות שהשינוי יגיע מתוך כורח באמצעות נסיבות החיים היא האפשרות הפחות רצויה או נעימה לפגוש. מצבים אלה המגיעים לפתחנו, גורמים לנו לחוויות של קושי או חוסר מזל והם מגיעים ברגע שאיננו מוכנים לו, במקרים אלה אנחנו צריכים לעמוד מול מציאות כפויה העלולה לגרום לנו לתסכול גדול ואובדן החיות והחיוניות, יחד עם זאת לאחר התמודדות עם מצבים אלה בהצלחה אנו יוצאים נשכרים ומגלים כמה הם תרמו לחיינו דווקא בצורה בה הגיעו לחיינו. עצתי היא, בחרו באפשרות הראשונה, לרוב, היא מספקת יותר.

כדאי שכל אחד יבחן את חייו ואת מקומו בחיים, האם קבורים בתוכו רצונות מושתקים? האם חלומות שצפים ועולים מידי פעם מונחים בתיבת "האשליה" והוא מספר לעצמו שאין סיכוי שאלה ימומשו? האם טוב לו במקום שלו או שזו פשרה שעולה לו בבריאות?

כל אחד מאתנו צריך לדעת שהוא המושך בחוטים, לכל אחד יש אחריות על חייו ורק הוא יעמוד מול עצמו ומול השאלות הבלתי נמנעות בבוא הזמן…

האם עשיתי את מה שרציתי?

האם מימשתי את מה שיש בי?

האם אני מרשה לעצמי לחלום ויותר מכך להגשים את מה שעולה בי?

לכל אחד מאיתנו יש יותר מאפשרות אחת לבחור, האם אתה בוחר? האם אתה מאפשר לאחרים לבחור לך?

איזה חוט אתה בוחר למשוך?

חוט הזכות או חוט החסד?