הכל צפוי?

הכל צפוי?

האם הכל צפוי? ואם כן, מה זה אומר? האם קביעה זו משאירה לנו מקום לבחירה?

בפרקי אבות יש משנה הקובעת: "הכל צפוי והרשות נתונה" אני זוכר שבימים קשים משל עצמי חשבתי רבות במשנה זו ודי היה  לי נוח להסביר את מה שעובר עליי.

מצבים בהם חיי היו שרויים בחוסר הצלחה בתחום מסוים או חוסר הכנסה מספקת, גרמו לי לחשוב שאין ביכולתי לעשות דבר משום שמלמעלה כיוונו את זה כך. אם הכל רשום אזי אין לי סיכוי מראש לשנות את מצבי לטובה או מקום להצלחה כלשהי.

לאחר שמצבי השתפר ועליתי על  "דרך המלך" חשבתי לעצמי שהנה הדברים השתנו, אז איך התחולל שינוי אם ש"הכל צפוי", מה גרם לשינוי הכיוון? בתפיסה שלי הצבתי מטפורה שעזרה לי להבין את המשנה הזו בצורה ברורה יותר.

נאמר שאתה משתתף במשחק, כל מתמודד בוחר לו מסלול, בוחר האם ליצור שותפויות. בתוך המשחק עצמו ישנם הצטלבויות דרכים בהם ניתן להחליף  שותפויות או מסלולים. המשחק מתנהל בתוך מבנה גדול מאוד. המבנה מצולם ממצלמה עליונה הרואה כל צעד תוך כדי המשחק. בתוך המבנה/המשחק כל מתמודד צריך להגיע לנקודה שונה במסלול אשר נמצא בצידו השני של המבנה, לכל משתתף נקבעה דרך יציאה שונה אך אפשרות לצאת גם מדלת אחרת ונקבעו לו גם משימות שונות.

מאחורי עדשת המצלמה יושב אדם, הוא מצלם ויודע בכל רגע מה כל מתמודד יעשה ואינו עושה מניפולציות כאלה או אחרות כדי להשפיע. במהלך המשחק המשתתפים נדרשים להתמודד עם מצבים שונים, כדי שאלה יסייעו לו להגיע אל הדלת שלו. כל משתתף יכול באותה מידה לבחור לא להתמודד עם האתגר ולפנות לכיוון שונה מזה שנקבע לו. האם למתמודד ישנה בחירה? הרי הכל ידוע.

להשקפתי, לכל אחד יש בחירה בתוך אותו צפוי שנקבע לו, יש מנעד תפקידים, אפשרויות ודרכים, בדומה לברירת מחדל במחשב, אתה יכול לבחור בברירת המחדל שנקבעה מראש או לעשות שינויים.

ישנה דרך שאתה צועד בה, יש בה אפשרויות, והמהלך הבא יקרה או לא בהתאם למה שתחליט לעשות בכל שלב ושלב. יש לך רשות נתונה לבחור איזה כיוון שתרצה. באותה מידה שיש לך בחירה מלאה לא לבחור באף כיוון. מכיוון שהאדם אינו יודע מה יועד לו בהמשך הדרך, יש לו בחירה מלאה לעשות לפי בחירתו, במידה ועשה את הדברים הנכונים לו וזה חופף לאפשרויות שיועדו לו נוצר מימוש הייעוד של נשמתו.

נראה שהדרכים שאדם יפגוש בחייו, האתגרים שיעמדו בפניו יהיו קשורים באופן מלא לדרך בה בחרה נשמתו לפני הגיעה לעולם זה, ברגע שהאדם יעמוד בהצלחה במשימות שיפגוש בדרכו הוא יכול להגיע לניצול הפוטנציאל הנשמתי שלו.

האחריות באופן כללי מוטלת על האדם. הוא נדרש לצעוד בדרכים טובות שיאפשרו לו להגיע למימוש, הנושא שעולה כעת הוא מהו אותו מימוש ומה זה אומר במושגים שלנו.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכל אדם הולך על השביל שסומן לו ואין לו יכולת לסטות מן השביל. לדעתי הנחה זו מקורה בטעות. לא כל אדם אשר יוצא מן העולם מממש את עצמו. רבים חווים שנים של קושי, תסכול ותחושה עמוקה של כישלון וחוסר סיפוק. לכל אדם יש תפקיד בתמונת העולם הגדולה, אין רשימה בה מחליטים מי יהיו מחוץ לתמונת העשייה, כל אחד מקבל הזדמנות שווה לעשות שינויי גם אם מצבו הראשוני שונה, לכל אחד מיועד תפקיד אחר. אבותינו הראשונים נהיו למנהיגים דווקא מתוך השטח, ונעשו לגדולי המנהיגים בעם.

אברהם, יצחק, יעקב, משה ודוד היו רועי צאן ודווקא מהמקום הזה הם הגיעו לגדולות. בימינו ישנם מספר רב של אנשים בארץ ובעולם שהגיעו ממשפחות מעוטות יכולת ממקומות נחשלים והצליחו בגדול. לכן לגישתי ההנחה שהכל צפוי ואין לנו יכולת לשנות את הקורה היא שגויה. היכולת שלנו להשפיע על חיינו ובכלל זה על מהלך חיינו גדולה מאוד. יש בנו יכולת להגיע למימוש עצמי ולהגיע לסיפוק שיאפשר לנו לחוות רווחה נפשית ורגשית לתקופות זמן קצרות ולעיתים לאורך שנים רבות.

האדם הוא נשמה אלוקית בתוך גוף גשמי, לדידי, הדרך למימוש היא פונקציה של הצלחה במציאת המשמעות העמוקה של האדם ונגיעה במהות העמוקה שלו, מימוש לא יכול להסתכם רק במובן החומרי הרגיל, כמו הצלחה חיצונית, כסף, מעמד, כבוד וכן הלאה, היא רק חלק מהמכלול, הצלחה חיצונית היא לא מוקצה, היא מבורכת, במיוחד אם היא באה מתוך חיבור למהות הפנימית. מכיוון שברגע שתהיה לאדם הצלחה חומרית הוא יוכל להתפנות לעסוק בצד הרוחני שלו. האדם חייב להיעשות טוב יותר לעצמו ולסביבתו, לתקן את עצמו ולעבוד על תיקון ושינוי אישיותו, מחסומים ואתגרים רבים במהלך הזמן יצרו בנו שריטות וחריטות רבות בנפש, והן בתורן גרמו לנו למחסומים, פחדים, לא לקבל את עצמנו ואת הסביבה.

מימוש אומר גם לדעת את עצמנו, לראות את המציאות המתעתעת, אך יחד עם זאת גם את המתנות שיש בה ולהיעזר בה להבנת השינוי הנדרש מאיתנו דרך החוויות שאנו פוגשים. חשוב מאוד לראות בה פלטפורמה למידע דווקא מתוך המורכבות שלה. חשוב לא פחות לראות את המתנות הרבות שיש לנו ובנו, היכולת לראות את המציאות, לדעת להבחין בין הטוב למוטב, לדעת לקרוא להם בשם ולדעת לבחור נכון, נכון לרגע ההווה ולרצון של הנשמה שלנו. כל זה כמובן אפשרי שיש חיבור אמיתי ועמוק לנשמה ולקול הפנימי שלנו.