אייכה?
היכולת לשאול שאלות היא מתנה, היכולת לשאול שאלות מהותיות, היא כשרון.
המשפט לעיל מדויק כאשר אנו יודעים לשאול את האדם שלפנינו שאלות כאלה, כשמדובר על החשיבות והיכולת להפנות את השאלה פנימה, אל עצמך דרוש הרבה יותר מכישרון, דרוש אומץ.
שאלות מעטות בעלות מילה אחת היכולות להיות משמעותיות יותר מהשאלה הניצבת לעיל.
בספר בראשית מיד אחרי בריאת העולם והאדם, האל שאל את האדם אייכה? זה היה לאחר שאדם וחווה אכלו מעץ הדעת. השאלה נראית תמוהה משום שהאל שברא את העולם ואת האדם בתוכו ידע כל דבר ודבר שקורה בעולם, בוודאי בתוך גן העדן. אז איזה ערך יש לשאלה הזו אם הוא יודע היכן אדם וחווה מסתתרים?
המפרשים שם מסבירים שהאל ידע היכן אדם וחווה מסתתרים, השאלה שהופנתה לעברו בקול לא הייתה שאלת האל למקומו הפיזי של האדם, את זאת הוא ידע, בשאלה זו האל ביקש להעלות שאלה באדם היכן הוא ביחס לעצמו. השאלה דורשת מבט מעמיק וחקירה פנימית, היא לא עסקה בנראות שלו מהחוץ אלא האם האדם יודע היכן הוא ביחס לעצמו.
זו שאלה שהאדם נשאל על מנת שיבין שהבנת מקומו לא תלויה בזולתו, אלא בדרך בה הוא צריך להעיר ולהאיר את עצמו בעזרת השאלה הזו. שאלה משמעותית באה להציב מראה מול האדם ומבקשת שיעורר את פנימיותו. לא דרך תחרות או העתקה של מה שהוא קולט דרך עיניו ורגשותיו, אלה מגיעים דרך חוויית העולם החיצוני לו, אלא רק מתוך פיתוח עולמו הפנימי וחיפוש המקום המתאים רק לו מתוכו.
השאלה מחדדת את האחריות של האדם לעצמו ולעולמו הפנימי מכיוון שהעולם החיצוני משתקף מעולמו הפנימי. קארל יונג טבע את המשפט – "המביט החוצה חולם, המביט פנימה מתעורר". אדם נוטה לחלום בהקיץ כשהוא מביט החוצה, המון פרטים מסיחים את דעתו, העיניים קולטות ומעבדות מה שעיניו ראו, ומתחיל לעשות השוואות, רבים מאיתנו עסוקים בשפיטה וביקורת.
הרשתות החברתיות מאפשרות לחטט בנבכי חייהם של אנשים אחרים, היכן הם חיים, עם מי והיכן ביקרו או נמצאים כרגע. שוטטות במרחב הווירטואלי יוצרת גם מצב בו אנו תמיד נמצאים בעמדה תחרותית, משום שכל אחד מראה רק מה נפלא אצלו ולא פעם זה מהצורך להרגיש עם עצמו טוב יותר, לקבל פידבקים על מראה, לגרום לאחרים לקנא בו.
נפנה את המבט מהחוץ ונתמקד בחיינו. ראשית, נגלה שקל לנו להביט אל ועל אחרים בעיקר משום שקשה לנו להביט אל תוך עצמנו. הפניית המבט אל עבר פנימיותנו דורשת המון אומץ, נכון, היא תעשיר את חיינו, יש בכוחה לשנותם ולהגיע למקום שיהיה לנו טוב יותר, נחוש סיפוק ממה שיש לנו ונדע להודות על הקיים.
הצלחה לא נמדדת במה שיש לך אלא ביכולת שלך לראות היכן אתה נמצא ביחס לעצמך מלפני חודש, שנה או עשור.
אלה שבוחרים להביט פנימי, מוצאים שחייהם עשירים יותר מכל הבחינות, הם מצליחים למצוא פנאי לקשב לנשמתם, הם לרוב רגועים יותר, ממלאים את זמנם בתוכן עשיר ובריא יותר, יודעים לנווט בין כל המשימות שלהם על פני היום, הם מצליחים להכניס העשרה בצורת חוגים, תחביבים והקשבה לתוכן שמעניין אותם.
נכון, בחירה במבט המופנה פנימה אינו טבעי לאדם משום שהעיניים ממוקמות בראש ופונות קדימה, אך לכולנו יש עיניים פנימיות, עיניים המסוגלות להביט פנימה אם רק מאפשרים להן. אחת הדרכים שניתן לגרום לכך היא על ידי כיסוי העיניים מלהביט החוצה. כעבור זמן ואימון היכולת לראות פנימה תשתפר.
יש דרך נוספת להעשיר את המבט החיצוני והיא דרך "עין הלב". תיאור נפלא לעין זו יש בספרם של דנה זוהר ואיאן מרשל בספרם "אינטליגנציה רוחנית". [הוצאת כתר] עמוד 208
"אינטליגנציה רוחנית מאירה את דרכנו באמצעות מה שהמיסטיקנים כינו "העין של הלב", אדם היודע את אלוהים אומר בחיי בן יוסף אבן פקודה "יראה בלי העיניים, ישמע בלי אוזניים, יקלוט דברים שחושיו הפיזיים אינם יכולים לקלוט ויבין בלי חשיבה. יהודה הלוי ביטא זאת כך: "לבי ראה אותך והאמין בך, ראיתיך בעין הלב".
"לבו של העצמי האינטליגנטי מבחינה רוחנית הוא בסופו של דבר הריק הקוונטי, קרקע ההוויה עצמה. זוהי קרקעית דוממת ומשתנה, והלב היודע זאת הוא הלב הדומם והמשתנה."
רבנו בחיי בן יוסף אבן פקודה כותב כך בספרו "חובת הלבבות" פרק ג'
וכאשר יהיה העניין הזה שב אל רעיון המאמין תמיד, ויחשוב המאמין תדיר עם נפשו עליו, יהיה הבורא יתברך נמצא עמו במצפונו, יראהו בעין שכלו, ויהיה ירא אותו תמיד ומרוממו, ובוחן את מעשיו, וחוקר את פעליו בהנהגת בריותיו המעידות על גדולתו ורוממותו וחכמתו ויכולתו.
וכאשר יתמיד על זה,
יניח הבורא לו מעצבו,
וירגיע לבו מפחדו,
ויפתח לו שערי ידיעתו,
ויגלה לו סודות חכמתו,
וישים עיניו על הדרכתו והנהגתו,
ולא יניחהו לעצמו וליכלתו.
כמו שאמר (שם יג) במזמור ה' רועי לא אחסר עד סופו.
רבנו בחיי מייעץ לאדם להביט אל תוך נפשו. הוא מוסיף שאדם שיביט לתוכו יפתחו בפניו שערים אל הידיעה, סודות של חוכמה תתגלה לפניו, והתחושה שתהיה לאדם זה היא שהאל נמצא עימו תמיד.
בהמשך למטה הוא כותב שגישה זו תקרב אותו למדרגה העליונה של הצדיקים, ובעקבותיה הוא יוכל לראות ללא מבט העיניים, ישמע מבלי אוזן ואף הדיבור יתרחש מעצמו ללא לשון, הוא יחוש תחושות שהחושים הרגילים שלו אינם יכולים להרגיש, וכשהוא יגיע לדרגה זו, לא יאהב דבר אחר חוץ מתחושת החוויה הזו כשהוא מביט פנימה אל תוככי נפשו.
ויהיה במדרגה העליונה ממדרגות החסידים,
ובמעלה הרמה ממעלות הצדיקים,
ויראה מאין עין,
וישמע מבלי אוזן,
וידבר בלי לשון,
וירגיש בעניינים מבלתי חושים,
וישער בהם מבלעדי הקשה,
ולא יאהב דבר זולת זה,
ולא בוחר עניין יותר מעניין ממה שבחר הבורא.
תולה רצונו ברצון הבורא,
ואהבתו באהבתו,
והנאהב אצלו מה שאהוב לו,
והנמאס אליו מה שמאוס לו.
ובכמוהו אמר החכם (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום.
ואמר (שם) כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'.
מרקוס אורליוס בכתביו שנאספו לספר ותורגמו של אברהם ארואטי [הוצאת נהר] מפציר בקוראים ולמוכנים לשמוע את דעתו הוא כותב כך: ספר רביעי פיסקה 3
"אנשים מבקשים לעצמם מקומות מפלט: אזורי כפר, חופי ים, הרים. אף אתה רגיל עד מאוד לערוג לכגון אלה. אך אין כל זאת אלא הדיוטות לשמה, היות שאפשר לך, בכל עת שתחפוץ, להיסוג אל תוך עצמך. הלו אין מקום שליו ורגוע יותר אשר אליו בן אדם נסוג זולת אל נפשו שלו, ובייחוד אדם שבחובו מכמנים כאלה, אשר אם יביט בהם תבואנו מיד נינוחות מלאה. באומרי "נינוחות" אין כוונתי אלא להתנהגות יאה. היה עקבי אפוא, תן לעצמך מפלט זה ושקם את עצמך."
דברים אלה של מרקוס אורליוס מרחיבים את ההבנה ביתרון של הפניית המבט פנימה, שלא רק על מנת להכיר את עצמו אלא לסגת אל תוך העצמיות על מנת להתחבר לשקט שבך, בלא צורך להגיע למקומות רחוקים ממך, אשר אמנם יש בהם מן היכולת להביא אותך לשקט, אך הצעה זו יכולה לסייע מאוד לאלה שאיתנו שאין ביכולתם לעזוב את עיסוקם להרבה זמן כדי לנסוע הרחק מהמקום בו הם נמצאים. גישה זו תאפשר לך בכל עת למצוא את השקט בתוכך ולשקם את חייך כך שתהיה מחובר פנימה במקום חולם החוצה.
להכניס את החשיבות של ידיעה עצמית דע את עצמך האם זה אפשרי ולהרחיב
כל אדם כדאי שישאל את עצמו היכן הוא בתוך עולמו ביחס לעצמו, זו השאלה שנשאל האדם הראשון , האל ידע היכן הוא נמצא, השאלה נשאלה אל האדם כדרישה למבט עמוק פנימה ולא עיסוק בנראות שלו מהחוץ.
זו שאלה שהאדם נשאל כדי שיבין שהבנת מקומו של כל אדם לא תלויה בזולתו אלא בדרך של האדם שמתעוררת מתוך פנימיותו, לא דרך תחרות או העתקה של מה שנראה דרך עיניו או רגשותיו המגיעים דרך חוויית העולם החיצוני לו אלא רק מתוך פיתוח עולמו הפנימי וחיפוש המקום המתאים רק לו מתוכו.
השאלה מחדדת את האחריות של האדם לעצמו ולעולמו הפנימי כמו החיצוני שמשתקף מעולמו הפנימי
המצפון הוא אחד הכלים המסייע לנו למצוא את הדרך, מלשון מצפן, צופן, קוד אישי המותאם לנשמה שלנו שבעזרתו אנחנו פותחים דלת אחר דלת אל עולמנו
הפנימי והעשיר בחוכמה, זיכרון ( נשמה רואה את כל העולם מסוף העולם ועד סופו וכאן היא רק נזכרת), הבנה עמוקה המושרשת בו (בינה)
היכולת לשאול שאלות בכלל היא מתנה, היכולת לשאול שאלות מהותיות ומשמעותיות בפרט, היא כשרון.
לפעמים הקושי הוא בניסוח השאלה, למקד את השאלה כדי שנקבל את התשובה המדויקת ביותר. פעמים בודדות שאלה בעלת מילה אחת יכולה להיות כל כך משמעותית ואין משמעותית כמו השאלה, אייכה?
מתוך הבנה כי שאלה פותחת רבים מן הדברים בחיינו החל מהמחשבה וכלה בסקרנות, האדם הראשון נשאל שאלה שעל פניו ניתן להבין אותה כשאלה פשוטה.
כשהאדם נשאל אייכה היה אפשר לחשוב בעיקר מפתיחתו של ספר בראשית שהשאלה היתה מופנית אליו ביחס למקומו הפיזי אך כמו שבוודאי אנחנו יודעים, את מקומו הפיזי ידע גם ידע האל שטייל בגן, אז נשאלת השאלה למה התכוון האל בשאלה זו.
מקור הרצון (חופש הרצון) מקביל לנשמה של האדם לחלק הרוחני שבו מחשבה מקבילה לחלק של הנפש באדם והדיבור לגוף