אי עשייה
מוכרת לכם בוודאי הסיטואציה שאתם רצים ממקום למקום תוך כדי עיסוק בדברים נוספים וזה לא מסתיים שם, יש לכם רשימה של משימות ליום, יומיים והחודש הבאים. המשימות מתערבבות בין אלה הקשורות לעבודה, למשפחה, התחייבויות לחברים וחוזר חלילה, כשעולה לכם מחשבה על רצון לעשות משהו בשבילכם כאן שורת המשימות מוסתרת ומשימות אלה לרוב אינן מגיעות לידי מימוש. לעיתים אני חושב האם באמת אנו מבינים שזהו מעגל שאינו מסתיים ועד שלא נעשה שינוי, תמיד נמצא את עצמנו עסוקים בכמה דברים במקביל בלי רגע של מנוחה.
במבט שלי על אנשים ולא פחות מניסיון חיי יצא לי להבין למה זה קורה ולמה אנחנו עושים הכל כדי למלא את חיינו בתוכן ובעיקר במשימות. העולם סביבנו רועש מאוד, דינמי והוא יוצר תחושה שאסור לעצור, שאין מצב שאין מה לעשות ובעיקר שאסור להתיק את העיניים מהמציאות סביב, אחרת אנו עלולים להפסיד משהו. שמא יגלוש למולנו דבר שרצינו ובלא שימת לב יחלוף ולעולם לא ישוב.
אני זוכר ערב אחד התיישבתי בחצר ולא הצלחתי למצוא דבר מה לעשות, בדרך כלל אני עושה משהו עם עצמי ובאותו יום הרגשתי שלא בא לי לעשות כלום וחשתי תסכול מאוד גדול, איך יכול להיות שאשב לי כאן ואבהה בחלל ואין משימה באמתחתי, ופתאום הבנתי את הבהלה שאחזה בי, בהלת אי העשייה, זו, שאיני רגיל בה.
אבל מה היה שונה? היו גם היו לי ימים כאלה בעבר יחד עם זאת הפעם ההיא הייתה שונה, הרגשתי שאני לא מצליח לחשוב על עשייה כלשהי וזה לא קרה לי, לפחות לא כזו שעלתה בראשי באותו זמן.
ישבתי בשקט שלא זר לי ועלתה בי תובנה, שעל מנת להבין את המקום ואת התחושה הזו צריך לקרוא לה בשם וזאת, כדי להבין מה אני מרגיש ואיך להתמודד עם מה שעובר עליי.
לאחר כמה רגעים הבנתי, שהמקום שנכחתי בו היה אי עשייה, והתחושה הייתה שאני משחית את זמני לריק, בוודאי יש מה לעשות בזמן הזה. יש לא מעט מטלות בבית, היומיומיות ואלה שהוזנחו מזה כבר ובכל זאת אני ממשיך לשבת בגינה ולא מוכן לנוע לכיוון כלשהו או למען משימה כלשהי, תוך כדי השהייה במקום הזה הבנתי באותו רגע תובנה חשובה ואותה אני מעלה כאן.
חווית אי העשייה יכולה להעלות בנו תחושה של תסכול על כיליון זמן שהוא כל כך יקר לנו, מצד שני אנו יכולים לבחור לראות בו "אי של עשייה" וכמו באי נוכל לחוות חוויה של ניתוק מכל הדברים המוכרים לנו.
שהות בתוך אי משאירה אותנו לרוב מבודדים בתוך מרחב של שקט, של התמקדות פנימית, זמן להקשיב פנימה, לקול, המבקש שנקשיב לו ללא הרף אך בעקבות הרעש סביבנו, קולו אינו נשמע. המים המקיפים את האי יוצרים מצע נוח ופורה להתפתחות אישית הרחק מהרעש הסובב אותנו ומצב זה, מאפשר לנו להיבנות מתוך האנרגיה הפנימית שלנו.
בתוך ה "אי" המובדל והמבודד ישנן שתי אותיות ושתיהן מייצגות את העוצמה הקיימת בו, ה- א' של האלוקות והיא מייצגת ראשוניות ואת האות י' שגם היא מייצגת את האלוקות. שתיהן מייצגות את הפוטנציאל הקיים בתוך המרחב הזה.
האי מכתיב לנו את סדר היום, מגביל אותנו באפשרויות ובנוסף לכך מאפשר לנו למצוא זמן להיטען בחוויות חדשות ולמידה ראשונית, דרך התמודדות בסביבה לא מוכרת, חפה מחפצים ואנשים שיסיטו את תשומת הלב מעצמנו וכך מאפשרת לנו להתרכז בתוכן העולה מתוכנו. זאת ועוד היא מאפשרת לנו להתקרב אל עצמנו ולהיות במקום מאוד אמיתי ואותנטי, הזדמנות זו מאפשרת לנו לגלות מה עומד בינינו לבין המציאות ללא מסכים מפרידים וללא נתיבי בריחה.
חלק מהדברים שחוויתי תוך כדי שהייה ב"אי" היו מורגשים ואפילו נראים לעין יחד עם זאת היו שינויים נוספים, החוויה מאפשרת טרנספורמציה פנימית שסימניה אינם נראים מיד, דרוש להם זמן לעשות שינויים בתוכנו ובתוך חוויית העולם הסובב אותנו. תהליכי שינוי הינם עמוקים ודורשים סבלנות רבה והשקעה מתמדת, מצבים של אי עשייה יכולים לסייע לנו לעשות קפיצה משמעותית בדרך אל עצמנו, כשנמצאים בתוך ה"אי" ולא פחות מכך לאחר מכן. לאחר זמן, השינויים הפנימיים שנוצרו בנו, יוצרים לנו מציאות המשקפת את הפנים שאותו עבדנו לשנות.
שינויים דורשים זמן כל שכן כשמדובר בנשמה שלנו, שהינה נצחית.